איך עודף רצון טוב יכול להרחיק הן זוג?
כל אשה בעולם נולדת עם שתי קצוות בלב: הראשון הוא הכמיהה לבן זוג חזק, בוגר, שיודע להוביל החלטות בלי היסוס, לקחת אחריות גם במקומות שבריריים ולהוות גב ותמיכה לכל בני הבית. בקצה השני לעומת זאת, יושב הפחד האימתני מלהיות כבולה למחוייבות להוראות של האחר, להיות נזקקת, לא להביע את הכישורים, הדיעות, האופי, הרגשות בצורה זורמת וחופשיה בלי רסן, ולהיות בעלת הכנעה פנימית אמיתית לבן הזוג.
איך בכל אופן יש אפשרות להיות במערכת נישואין שלימה, אוהבת ומתקשרת בלי ליפול לבור של תלות יתר וריצוי מול בן הזוג מחד ובלי להוות אשה קשה, המלאה במניעים אנוכיים שלא יודעת לתת את המקום הנכון לבעלה ואת המלכות הנכונה כדי שהבית שלהם יהפוך לארמון, מאידך?
בפעם שעברה דיברנו על המושג: "נרקיסיזם". הבאתי אותו כתכונה שיכולה להיות בריאה אם היא מאוזנת נכון.
בכל בן אדם בוגר יש ילד קטן הכמה למילוי הצרכים הרגשיים שלו. הכל בסדר כל עוד מדובר במילוי צרכים ולא בבניית אישיות בסיסית הנבנית מבסיס הצרכים הרגשיים כמו: אהבה/ אמון ועוד.
מה קורה כשבן אדם בוגר מנסה לבנות את האישיות הבסיסית שלו דרך בן הזוג?
"אני מנסה להיות כנועה, אני באמת רוצה לתת לו את כל המקום בבית, אבל הוא נבהל מזה. הוא לא מוכן להתחייב. הוא רוצה שאני אעיר אותו כדי להתחיל יום חדש, שאני אכין את האוכל כבר בלילה קודם, שאני אקח את הילדים, שאני"...רחל הסתכלה עלי, עיניה דומעות וסימן שאלה מרחף על עיניה.
הבטתי עליה. היא נראתה שברירית, מחכה בכנות לתמיכה של בעלה, וממש חסרת אונים על כך שהשותפות המלאה בניהם לא מגיעה.
"זה קשה להיות אחראית על הכל בבית". אני מסכמת במשפט את מה שיושב לה כמו אבנים בלב.
"מאד. במיוחד תמיד חלמתי שאצלי בבית יהיה אחרת לגמרי". רגע של שבירה.
"מה יש בך שמאפשר לבעלך להיות הלאה במקום הזה"?
בכל מפגש איתי תהיה השאלה הזו שמביאה מקום ללקיחת אחריות אישית למשחק התפקידים במערכת הזוגית.
"בי"? רחל מסתכלת עלי בעיניים פעורות. בטוחה שטעיתי.
"בהתנהלות שלך. בתגובות שלך. בפעולות שלך. במשהו אחד ששייך אלייך"?
"אני לא חושבת שזה קשור אלי. הוא פשוט לא מוכן להתבגר ולקחת אחריות". רחל אומרת את המשפט בביטחון,
"אז זה משהו שלעולם לא יוכל לקרות כי זה בידיים שלו"? אני מחדדת.
אסימון נוצץ בעיניה של רחל ופתאום היא שואלת שוב: "אולי כי אני נשענת עליו מדי? אולי זה חונק אותו שאני מצפה כולי שהוא ייקח אחריות ואז מתוך תסכול שזה לא קורה אני קמה ועושה את הכל"?
לאט לאט, רחל מגלה את הדפוס הפנימי שלה, שכמה לקבל מבעלה משענת, שותפות, גב וביטחון, ומרוב שהוא מצפה לכל זה מבן הזוג הוא שוכח שיש לו עצמו גם מקום לבנות ביטחון בתוך הלב של רחל.
כשאחד מבני זוג כמה לקבל מהשני את מה שהוא אמור היה לספק קודם כל לעצמו, ורק אחר כך להשלים מבן הזוג, זה יגרום לבן הזוג להתרחק ולהרגיש כי איננו מוכן לספק את הצרכים הרגשיים האלה לאורך זמן.
אבל כשיש לקיחת אחריות, ואפשרות לפרגן לעצמי הפנימי את הצרכים הבסיסיים שלו, זה רק מקרב יותר את בן הזוג ומסייע לו ליצור שינוי מיטיב במקומות שלא מעובדים מספיק.
איך עודף רצון טוב יכול להרחיק בן זוג
