כשתקשורת זוגית היא בדיוק מה שאת לא צריכה עכשיו

כשתקשורת זוגית היא בדיוק מה שאת לא צריכה עכשיו
לאחרונה, אני עוסקת הרבה בסוגיה נפוצה ומסעירה בכל מה שקשור לתקשורת זוגית.
השתיקות
נכון, אני הכי בעד בעולם שבני זוג יוכלו להשיח אחד בפני השני את כל מה שעל ליבם: הרגשות היומיומיים, הדוחק הכלכלי, סערות מיום העבודה, סוגיות מחינוך הילדים ועוד ועוד.
כל זה בזמן שיש קבלה הדדית של הדברים, שבן הזוג מסוגל לשמוע, להקשיב, להסכים או להתנגד אבל בצורה מכבדת ואוהבת.
כשבני זוג מנסים לשוחח ולהעלות נושאים נפיצים כמו רגשות שליליים שהסעירו אותם, טעויות קריטיות שעשו במשך היום או התקופה, וחסרונות באופי, יכולת הקבלה של הצד השני אמור להתרחב ולהפוך למקבל הרבה יותר. כי כל זמן שההכלה היא כלפי הצלחות, או לבטים מאוזנים, העבודה האישית היא לא כל כך גדולה, בד"כ, בנושאים כאלה לא עולים בצד המקשיב רגשות אשם, או תחושות נחיתות או ערך עצמי נמוך ולכן קל יותר להקשיב ולהיות שותף. לעומת זאת, בנושאים רגישים יותר, עלולות לצוץ חוויות אישיות הקשורות לצד המקשיב ודברים אובייקטיבים הופכים להיות סובייקטיבים ואישיים. והרגשות העולים האם באופן טבעי נגועים הרבה יותר, עמוקים וסוחפים.
"ומה לעשות אם כבר התחלנו שיחה, היינו בטוחים שנכיל אחד את השני, ולבסוף גילינו שנסחפנו לכיוון הרגיש הזה? לקחנו מדי ללב, והתחלנו לצאת מאיזון רגשי"??? את השאלה הזו אני מקבלת כל הזמן גם הקשר אישי מול אנשים וגם בסדנאות קבוצתיות.
"לשתוק".
זו המילה היחידה שאני עונה. ושותקת כמובן מיד. כדי לשמוע את מה שיגיע רגע אח"כ מצד זו ששאלה.
היא לא אוהבת את התשובה. וזה ברור לי. שתיקה מסמלת עבור הרבה אנשים מקום להיות נחות, פגוע, קטנוני, עצבני, או רוגז. שתיקה מתאפיינת הרבה אצל בני זוג כמשהו שעושים בדווקא בתור ענישה או נקמה.
האמת היא, ששתיקה מהתורה היא שתיקה של אצילות, שתיקה הבאה מתוך בחירה, שליטה עצמית, הכנעה לגזרות הבורא ואפילו מתוך מלכותיות.
רחל אמנו היא הראשונה ששותקת שתיקה מדהימה שכזו לאחותה.
(שאגב, לקחה לה באותו רגע את הזוגיות)
איך אפשר להפוך שתיקה רוגזת ורועמת לשתיקה שהיא מתוך בחירה ושליטה עצמית? לשתיקה שהיא אצילית ואוהבת???
ברגע ששיחה הופכת להיות מאויימת, טעונה ועולה על מסלול גרוע, הדרך הנכונה להעביר אותה למסלול הנכון, זה להבין שבן הזוג שלי טעון כרגע. ואם כך, הדבר שהוא הכי צריך עכשיו זה הקשבה. ואם שנינו צריכים הקשבה, מי יהיה הראשון שיעשה את זה?
הראשון שיעשה את זה יהיה זה שיבחר ראשון להיות בשקט ופשוט להקשיב.
הצעד הזה הוא תעד של בחירה, צעד של שליטה עצמית ורצון להיות במקום של נתינה ולא של לקיחה. והבחירה הזו יכולה להמשיך את השתיקה הלאה למקום טוב.
אם גם הבוחר להקשיב הינו טעון ברגשות, וצריך הקשבה, הדבר הטוב ביותר זה לומר לעצמו: ''עוד מעט תטפל בכל מה שאתה מרגיש עכשיו, אחרי שאתה נותן, בן הזוג הופך להיות פנוי רגשית והוא יהיה זה שיוכל להכיל בעוד כמה דקות גם אותך'. עצם הרעיון לשים בצד את הרגשות הטעונים הופך את השתיקה למשהו מרומם, כי הוא לא מתעסק באגו העכשווי אלא מצליח לשלוט עליו ולאפק אותו אפילו אם מדובר בכמה דקות.
"ואם בן הזוג לא מצליח אחרי כמה דקות להקשיב לי" תמשיך הלקוחה שלי לשאול.
נכון, יש מציאות כזו, שלא תמיד בני אדם מסוגלים לפנות את הדקות שלהם להקשבה נקיה. אבל יש אחד שהוא כאן תמיד בשבילנו, תמיד מצליח להכיל את הסערות הרועשים ביותר, והוא נמצא במקומות הפנימיים ביותר בתוכנו.
האחד הזה הוא הבורא, שברגע שנדבר איתו הוא יהפוך את הקשר הזוגי שלנו לאחד.