למה להפסיק לתת אמון מלא

אם תאמר לך אמא: אני מאמינה בילדים שלי! אני חושבת שכל דבר שאתן בהם אמון, הם יוכלו לעשות!
את מתחילה לברר, והיא מדגימה לך: "יש לי תינוק בן 4 חודשים, אני מאמינה שהוא יוכל ללכת אם רק אאמין בו, לכן אני מעמידדה אותו מדי יום בלול ואומרת לו בחיוך: לך! אתה מסוגל!"
נכון שחיוך גדול היה עולה על שפתייך? נכון, לתינוק יש את כל הפוטנציאל ללכת יום אחד, אבל כרע, הוא לא האוציא את זה לפועל, כרגע הוא לומד להתהפך, ובשלבים איטיים הוא יגיע לתוצאה של הליכה גם.
המאון המלא של האמא אמור להיות מלא, אבל שונה לגמרי. היא אמורה להאמין שיש בו את המסוגלות כלפי העתיד ללכת, וכרגע, יש בו מסוגלות כפי מה שהוא מסוגל ושום אמון בעולם לא ישנה את המסוגלות שלו.
בזוגיות, אנחנו רואים אדם בוגר מול עיננו. בשל, למד ללכת מזמן, מדבר, נואם, מביע את דעותיו, חולש על שלל תפקידים, מצליח בחברה, מנהל בית, מהווה דוגמא אישית לילדים.
וכאן בדיוק הטעות כשאנחנו: "נותנות אמון מלא".
בקליניקה שלי, אני שומעת עשרות פעמים בשבוע את המשפט:
אני מאמינה שהוא יכול! אני נותנת בו אמון שהוא יצליח...
וכאן מתחילה רשימה ארוכה: לעבוד 8 שעות ביום במשרת היייטק
ללמוד יום שלם
להפוך לר"מ מבוקש בישיבה גדולה
לנהל חברה מצליחה
לקום בכל בוקר בנץ
להגיע לתואר שני בתוך שנתיים
לבשל לשבת את כל הסעודות
להסתדר עם חשבון הבנק בלי להתעצבן
להכיל, להבין, לתקשר תמיד בצורה מעולה
ועוד ועוד ועוד
ולמה האמון הזה לא קורם עור וגידים והופך את בעלי לכ מה שאני מאמינה בו???
אמון, הוא כלי מעולה כדי לסייע לשני להגיע לתוצאות טובות מתוך היכולות שלו, לממש את הפוטנציאל שלו, ולהיות הטוב יותר שהוא יכול להיות.
אבל לא תמיד
ולא בלחיצת כפתור
ולא ברגע אחד.
אמון
חייב להיות אמין, מותאם למסוגלות של האדם שמולנו.
בדיוק כמו שמגוחך לצפות מתינוק בן כמה חודשים ללכת, כך מגוחך לצפות מבן זוג להיות במקום רגשי שהוא לא מסוגל להיות, לבצע פעולות שלא מותאמות בכלל לאופי שלו או לחשביה שלו, ולצפות שבן הזוג יגיע ליעדים שאנחנו החלטנו.
אז איך זה בכל אופן קורה שנשים מאמינות שוב ושוב במשהו שבן הזוג לא מסוגל לו?
אחרי חקר עמוק של הנושא הזה קבוצת המודעות האנונימית שלי, הגענו למסקנה, כי האמון הזה הוא לא ממש אמון, אלא ציפיות לא מותאמות של נשים שעדיין לא מסוגלות לוותר על החלומות שלהן מבן הזוג, לא מסוגלות להיות בכאב של הניפוץ של החזון שלהן סביב הזוגיות ולכן הן מנסות לשנות את המציאות הזו אבל במילה יפה ועדינה: אמון.
לצערי, אחרי נתינה של אמון לא מותאם האכזבות רק גדלות, והתסכול סביב האמון האינסופי שנשים נותנות רק הולך ומתגבר. לא חבל?
אז איך כן להאמין בבן הזוג?