מה יכול להיות רע בבן זוג גמיש, טוב, משמח, ורך?
כל אשה בעולם נולדת עם שתי קצוות בלב: הראשון הוא הכמיהה לבן זוג חזק, בוגר, שיודע להוביל החלטות בלי היסוס, לקחת אחריות גם במקומות שבריריים ולהוות גב ותמיכה לכל בני הבית. בקצה השני נמצא לעומת זאת, הפחד האימתני מלהיות כבולה למחוייבות להוראת של האחר, להיות נזקקת, לא להביע את הכישורים, הדיעות, האופי, הרגשות בצורה זורמת וחופשיה בלי רסן, ולהיות בעלת הכנעה פנימית אמיתית לבן הזוג.
איך בכל אופן יש אפשרות להיות במערכת נישואין שלימה, אוהבת ומתקשרת בלי ליפול לבור של תלות יתר וריצוי מול בן הזוג, ובלי להוות אשה קשה, המלאה במניעים אנוכיים שלא יודעת לתת את המקום הנכון לבעלה ואת המלכות הנכונה כדי שהבית שלהם יהפוך לארמון?
בפעם שעברה דיברנו על המושג: "נרקיסיזם". הבאתי אותו כתכונה שיכולה להיות בריאה אם היא מאוזנת נכון.
