"מה רצית שהוא יהיה"? זוהי אחת השאלות היותר דומיננטיות שלי מול נשים. והתשובות? מגוונות לגמרי:
"חכם יותר, לומד הרבה, משכיל, רגיש, מבין ניואנסים, מסודר, משפיע, מתקשר, אבא למופת, מפרנס, מצחיק, חברותי, לוקח בקלות את החיים, בוגר, עמוק, אחראי, זריז, מקשיב, שולט בעצמו, מעריך, תמים, ממוקד, קשוב, חוויתי, חד, מאמין, מוכשר, כנוע, יצירתי, נעים, רגוע, טוב"... ועוד.
תכונות של בן זוג, הן לא רשימת מכולת, שאפשר לסמן עליה וי ולהמשיך הלאה. וגם האכזבות של נשים מכך שהציפיות שלהן לא מולאו עד הסוף, הן לא ציור ילדים שאפשר לתלות ליומיים על המקרר ואחר כך לזרוק לפח האשפה.
כשמישהי מצפה שבעלה יענה על הגדרה מסוימת או יכיל בתוכו תכונה שחלמה עליה זה אומר שיש לה חסר רגשי המחכה למילוי, והיא בטוחה אילו בעלה היה אחרת החסר הזה היה בוודאי מתמלא.
"אם הוא היה קשוב יותר, אין לי ספק שהייתי יכולה לפרוק את כל הרגשות שלי בכיף, ומיד אחר כך להרגיש הקלה" זו מרים, שמרגישה כי בעלה לא פנוי מספיק כדי להכיל את הלב העמוס שלה: "אני כמעט כל היום לבד, מתמודדת עם חמישה קטנים ועבודה, עסוקה בלהעסיק אותם כשהם כבר ממש עייפים, להאכיל, לרחוץ, ולתת בלי סוף, אני כמעט ולא מעבירה מילה עם מישהו בן גילי, ובסוף היום, כשהוא מגיע, גם הוא עייף מהעבודה, ולא פנוי להיות שם בשבילי והכל מתפוצץ בכעס אחד גדול. אני טוענת שהוא לא קשוב, והוא טוען כי אני לא מבינה עד כמה הוא רעב, עייף, וחסר מנוחה".
כמו שמרים מצפה שמישהו יכיל אותה, גם בעלה מצפה שבבית יחכו לו עם ארוחה חמה, בית מסודר וקצת שקט למנוחה, אבל מי יתזמן את כל הציפיות האלה לשעה אחת שכל אחד יוכל למלא את השני???
כמה חבל, שבמקום לשים את הדברים על השולחן ולנסות לפתור את הבלגן הרגשי הזה בשיח מכבד וקרוב, כל אחד מבני הזוג מתמלא בהאשמה, בתסכול ובאכזבה גדולה.
האמת היא, שלא סתם בני זוג מתחייבים לנישואין אחד לשני. לרוב, תכונות שמצאו חן, הן אלה שגרמו לברית הזו להיכרת. אז איך הכל משתנה כשהחיים נהיים קצת עמוסים יותר?
אפשר להאריך הרבה בעניין של הבחירה דווקא ברגעים קשים, וששם נבחן האדם. אבל אני חושבת ששבענו די באמרות שפחות נותנות אמון בטוב הבסיסי של כל אדם, והדבר שהאוזניים שלנו כמהות לשמוע היום זה דווקא דיבורים מהסוג שנותן כח לשים לב כי התכונות שבני זוג רוצים בבן הזוג שלהם, דווקא קיימים ונמצאים, רק שיש כמה מחסומים קטנים שלא נותנים להם לצאת החוצה.
מרים למשל, גילתה בקליניקה כי בעלה קשוב מאד בהפסקת האוכל שלו בשעה עשר בבוקר, וכשהם סיכמו על שיחה יומיומית בשעה הזו, נפתחו לפניהם הרבה שערים של הכרות אחד לשני. בעלה של מרים, אזר אומץ לשתף אותה בכך, כי הוא מעוניין להיכנס למיטה לחצי שעה מיד כשהוא שב הבייתה, ורק אחר כך, יתפנה בשמחה לאכול, לפטפט ולהיות חלק מההווי הביתי.
גילה שחשה מאוכזבת כי בעלה לא חכם מספיק, גילתה כי בעלה דווקא נבון מאד בנושאים הקשורים לכלכלה ולניהול כספי בבית, והיא דווקא שמחה להיות זו שמבינה בענייני חינוך כי הוא תומך בה בתור אמא בצורה לא רגילה.
נעמי שמחה להבין כי בעלה הוא טוב לב דווקא לנזקקים, ולכן פחות מראה את זה אליה כשהיא משדרת חסינות גבוהה ושליטה.
מהי החסימה שמסתירה את היופי בתכונות הזוגיות שלך?
מוזמנת לשתף אותי במייל האישי שלי:
